שלום אורח
 
התחבר
 
נא להמתין...

שמואל א פרק כה

|

צוות כתיבה

צפיות: 5445
|
דרוג  (0)

פרק זה חוצץ בין סיפורי שני המפגשים האחרונים של שאול ודוד. בפרקים כד', כו' מסופר על הזדמנויות שהיו לדוד לפגוע בשאול בקלות, אך הוא נמנע משפיכות דמים, למרות ששאול רדף אחריו להורגו. הפרק עוסק בדוד המבקש מנבל הכרמלי גמול על עזרתו (שמירת הביטחון באזור), ובכפיות הטובה של נבל כלפי דוד ואנשיו. לעזרת דוד עומדת אביגיל החכמה, ומצילה אותו מלנקום ישירות בנבל. הפרק ילמד בשני שיעורים

שאלות מכוונות למידה:

-           מה הקשר בין מות שמואל לפרשת נבל?

-           מה היו הרקע והבסיס לבקשתו של דוד מנבל?

-           מדוע יוצא דוד לקרב בנבל וביתו? 
-           כיצד משפיעה אביגיל על דוד ומהי תרומת השפעתה על יחסו לנבל ועל מלוכתו של דוד לטווח ארוך? 
-           

 

 

 

מות שמואל והרקע למעשה נבל ודוד

 

חכמת אביגיל: אביגיל מול דוד


סופו של נבל 

הקשר רחב

[רשות]

הקשר אישי

[רשות]
פרק זה חוצץ בין סיפורי שני המפגשים האחרונים של שאול ודוד. בפרקים כד, כו' מסופר על הזדמנויות שהיו לדוד לפגוע בשאול בקלות, אך הוא נמנע משפיכות דמים, למרות ששאול רדף אחריו להורגו.
הפרק עוסק בדוד המבקש מנבל הכרמלי גמול על עזרתו (שמירת הביטחון באזור), ובכפיות הטובה של נבל כלפי דוד ואנשיו.
יחסו הבוטה של נבל אל דוד מוביל את דוד ליציאה לקרב נגדו. לעזרת דוד עומדת אביגיל  החכמה, ומצילה אותו מלנקום ישירות בנבל מתוך כך מתברר לדוד שמשיחתו למלך עדיין לא הופכת אותו למלך והוא מקבל את הדברים בענווה ומשנה את כוונותיו. 
 מות שמואל

א וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן.

 

פרק כ"ה מספר אודות מעשה נבל הכרמלי.  
בפסוק הראשון של הפרק מוזכרת עובדת מותו של שמואל.

האם עובדה זו קשורה לפרק הקודם ולאירועים המסופרים בו, או לארועים המוזכרים בפרקנו?


 

רד"ק  קושר את הפסוק לפרק הקודם למפגש בין שאול ודוד, בו הכיר שאול בכך שדוד ימלוך במקומו:
 
כד,כ:   וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל.

רד"ק [א]:
וימת שמואל- 
 סיפר מיתת שמואל, כי אפשר שמת שמואל בזה הפרק שנפרד שאול מדוד, ונתקיימה נבואת שמואל בחייו, כי אף שאול הודה למלוכה לדוד.


האלשיך מחבר בין הפסוק הזה לאירועי המשך הפרק: 

האלשיך [א]:
וימת שמואל-
ויקם דוד וירד אל מדבר פראן ...ועדיין צריך לתת קשר סוף הפסוק עם ראשו. ואפשר לומר כי בעוד שמואל קיים היה בוטח דוד שאחר שהוא ושאול שניהם משוחי ידו, על כן זכותו תגן בל ישחיתו שניהם איש את אחיו, גם בהיות דוד בקרב היישוב, אך עתה שנעדר שמואל ולא תגן זכותו על כן וירד אל מדבר פארן.
לפי פירוש האלשיך, עד מותו של שמואל, נשמרים שאול ודוד בכוח זכותו ושניהם לא ניזוקים, ואילו אחרי מותו דוד מרגיש חשוף ונאלץ לברוח מאיזור הקרוב לישוב (עין גדי) לאיזור מרוחק (מדבר פראן)
 
המעבר של דוד ממקום הקרוב לישוב לאיזור מדברי ומרוחק הוא הרקע לאירועי פרק כ"ה. 
 

 הצעה לנקודת מבט על הפרק: 

חז"ל מעצימים את גדולתן המוסרית של שתי הדמויות המרכזיות בפרק.
אביגיל אשר בחכמתה ובאומץ ליבה מונעת מדוד לשפוך דמים.
ודוד בגדלותו קשוב לדבריה, יודע לקבל את תוכחתה ולשנות את תכניתו.

מדרש תהלים מזמור נג :
למנצח על מחלת משכיל לדוד. זהו שאמר הכתוב 'מצא אשה מצא טוב' אמר ר' שמואל טובה היתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם, שאילו עשה אותו מעשה שחשב לעשות לנבל, אילו היה מקריב כל קרבנות שבעולם, לא היו מכפרים לו, והיא באתה אליו ומלטתהו, הוי 'למנצח על מחלת', שמחלה לו כשם שהקרבנות מוחלין. 

סיפור הרקע: [פסוקים ב-ט]

ב וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְאֶלֶף עִזִּים וַיְהִי בִּגְזֹז אֶת צֹאנוֹ בַּכַּרְמֶל:

ג וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כָלִבִּי:

 פסוק ב מתאר את מקום מגוריו של נבל (מעון), מקום צאנו (כרמל), עושרו הרב, ונקודת הזמן שבה הארועים מתרחשים (זמן גזיזת הצאן). 

 

 

פסוק ג מציין את שמות הנפשות הפועלות, קווים לאופים והשתייכותו המשפחתית של נבל: 

 

מלבי"ם:
והוא כלבי – מצד היותו ממשפחת כלב מיהודה שהם שבטו של דוד. 


לגבי שמו של האיש מעיר הרד"ק:

רד"ק : 
וכתב אדוני אבי ז"ל: כי נבל זה לא היה שמו שקראו לו אבותיו, אלא מרוב גריעות היו קוראין אותו בני אדם נבל.
הערה למורה:
חשוב להבחין בין איסוף פרטי המידע מן הפסוק, לבין המסקנות שניתן להסיק מהן.

לדוגמא: בעקבות המידע שעולה מפסוקים ב-ג והפרשנות עליהם, ניתן ללמוד על היות נבל אחד מנכבדי שבט יהודה, ואירועי המשך הפרק עוסקים בעימות בין דוד לבין אחד מנכבדי השבט שלו.

(ד) וַיִּשְׁמַע דָּוִד בַּמִּדְבָּר כִּי גֹזֵז נָבָל אֶת צֹאנוֹ:

(ה) וַיִּשְׁלַח דָּוִד עֲשָׂרָה נְעָרִים וַיֹּאמֶר דָּוִד לַנְּעָרִים עֲלוּ כַרְמֶלָה וּבָאתֶם אֶל נָבָל וּשְׁאֶלְתֶּם לוֹ בִשְׁמִי לְשָׁלוֹם:

(ו) וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם:

(ז) וְעַתָּה שָׁמַעְתִּי כִּי גֹזְזִים לָךְ עַתָּה הָרֹעִים אֲשֶׁר לְךָ הָיוּ עִמָּנוּ לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בַּכַּרְמֶל:

(ח) שְׁאַל אֶת נְעָרֶיךָ וְיַגִּידוּ לָךְ וְיִמְצְאוּ הַנְּעָרִים חֵן בְּעֵינֶיךָ כִּי עַל יוֹם טוֹב בָּאנוּ תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד:

(ט) וַיָּבֹאוּ נַעֲרֵי דָוִד וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד וַיָּנוּחוּ:

העמקה: חג הגז

באביב גוזזים את הצמר של הכבשים, אירוע זה מתרחש בדרך כלל במקום ריכוז הצאן ולא ליד מקום מגורי בעל הצאן. למקום הגז היו מוזמנים בדרך כלל בני משפחה וחברים ובמקום נערכה סעודה גדולה ושמחה בה שחטו כבשים ושתו יין. לסעודה זו של הגוזזים ובעלי הצאן הצטרפו לעיתים קרובות גם אורחים מזדמנים.  

(עיין גם בבראשית לא,יט. בבראשית לח,יב. וכן במרד אבשלום שמואל ב, יג,כג) 

רש"י: 
ויהי בגזוז את צאנו בכרמל – ויהי יום אחד בהגיע עת גזוז צאנו בכרמל, ודרכו היה לעשות משתה ויום טוב לגוזזי הצאן.


בפסוקים ה-ח  דוד שולח את נעריו לנבל לשאול בשלומו ולברכו, וגם מבקש להשתתף בסעודה שמכין נבל לרגל האירוע.
 

מהי ההצדקה לבקשתו של דוד?
 

מתוך דברי דוד (ששם בפי נעריו) עולה, ש"לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בַּכַּרְמֶל" (ז'), וקשה: האם ראוי לבקש שכר רק על כך שלא גנבו ולא הכלימו? דוד, נמנע מלומר במפורש שהוא וגדודו היוו שמירה מפני שודדי המדבר ומפני שוסים למיניהם (כאותם גדודים ששסו את קעילה). את המידע המדויק דוד מצפה שנבל ישמע מפי נעריו שלו: "שְׁאַל אֶת נְעָרֶיךָ וְיַגִּידוּ לָךְ" (ח')

ואכן, מפי אחד מנערי נבל אנו שומעים מאוחר יותר עדות על תרומתם של דוד ואנשיו: "חוֹמָה הָיוּ עָלֵינוּ גַּם לַיְלָה גַּם יוֹמָם כָּל יְמֵי הֱיוֹתֵנוּ עִמָּם רֹעִים הַצֹּאן" (טז'). כלומר, יש הצדקה לציפיית דוד ואנשיו לשכר על עבודתם המאומצת, שאפשרה לרועי נבל את מלאכתם, ובעצם אפשרה את 'חג הגז' שהוא עומד לציין.

בקשתו של דוד צנועה: "תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ" (ח'), כלומר, ממה שאתה חפץ לתת ובכמות שאתה חפץ.

 

העימות בין נבל לדוד [פסוקים י-יג]:

חלק א - תגובת נבל:

(י) וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו:

(יא) וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה:

 

תגובת נבל בנויה משלוש תמיהות:

1) מי דוד?

2) ומי בן ישי?

3) ולקחתי את לחמי...ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה?!
 ומאמירה קשה אחת:
'היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו'.
 

הערה למורה:
גם כאן, יש להבחין בין איסוף פרטי הכתוב, לבין המסקנות אותן אנו למדים:
השאלות מבטאות ניכור וזלזול כלפי דוד, מוצאו, ואנשיו, ואילו האמירה של נבל מתייחסת לדוד כעבד מורד במלכות (שדינו מוות). כלומר, נבל לא רק שאינו רואה את דוד כקרוב ואינו מכיר במשיחתו למלך, אלא מתייחס אליו כעבד ומורד.

 

ר' יוסף קרא [י]:
היום רבו העבדים המתפרצים איש מפני אדניו, כלומר, היום אנו רואים מה שלא ראינו מימינו, שהרי כמה שופטים היו להם לישראל, ולא היה אדם שמרד בו בשופט כדוד שמרד בשאול... 

העמקה:
רש"י מציג את תגובת נבל כתגובה לדוד וליחוסו: 
רש"י [י] :  
מי דוד – מה הוא חשוב שאתן לו את שלי, הלא מרות המואביה בא. 
 

 חלק ב – תגובת דוד: 

 (יב) וַיַּהַפְכוּ נַעֲרֵי דָוִד לְדַרְכָּם וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּדוּ לוֹ כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

(יג) וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו חִגְרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגֹּר גַּם דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ וַיַּעֲלוּ אַחֲרֵי דָוִד כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וּמָאתַיִם יָשְׁבוּ עַל הַכֵּלִים:

המילה הפותחת: "ויהפכו" (יב'), מנוגדת למילה המסיימת את דברי הנערים: "וינוחו" (יא').

נערי דוד חשבו שהם עומדים לנוח, ולאכול, אולם בסופו של דבר היה עליהם לשוב כשם שבאו.

תגובתו של דוד חד משמעית וקשה:"חִגְרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ"

 

העמקה-  שתי אפשרויות להתבוננות בתגובת דוד:

א. דוד רואה בנבל מורד במלכות:
הפרשנים רואים בתגובתו של דוד כעין משפט ששופט דוד את נבל כמורד במלכותו ולכן חייב מיתה: 
הבסיס בכתוב לתפיסה זו הוא בפרק הקודם.

במפגש עם שאול במערה בעין גדי (פרק כד), דוד כרת את כנף המעיל של שאול, אע"פ שהיתה לו היכולת להורגו. דוד התגלה במלוא גדולתו במעשה זה, ואף אמר בעקבותיו לשאול שה' הוא זה שיריב את ריבו:

 (טו) "וְהָיָה ה' לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ". 
בעקבות זאת מודה שאול לדוד כי הוא ימלוך: (כ) וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל
 ויתכן כי בשל כך,  במפגש מול נבל ראה דוד את עצמו כבר כמלך ולכן ראה את נבל כמורד במלכותו.  


מלבי"ם [יג]: 
דוד חשב את עצמו כמלך, אחר שנמשח עפ"י נביא ואחר שנטו אליו רוב יהודה, ורצה לדונו כדין מורד במלכות בית דוד שחייב מיתה. 

ראו גם רד"ק שמחדד את מעשה נבל – שקרא לדוד 'עבד' ובכך ביזהו. (בהמשך להסקת המסקנות מן הפסוקים לעיל).

 

ב. דוד רואה את נבל ככפוי טובה:
דוד מגיב בחומרה ובכעס על כפיות הטובה של נבל ורוצה לצאת נגדו במלחמה.

 יציאתו של דוד עם ארבע מאות אנשים חוגרי חרב מזכירה מאורע אחר בו מעורבים ארבע מאות איש: (בראשית פרק לב)

מלאכי יעקב מתארים את עשיו ואומרים: 'בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ', ותגובתו של יעקב: 'וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד' – הוא מרגיש שמדובר ביציאה למלחמה.

חז"ל מביאים במקום אחר את ההשוואה בין עשיו לדוד, אשר שניהם אדמוניים:

בראשית רבה  פרשת תולדות פרשה סג :
 'אדמוני, אמר רבי אבא בר כהנא כאלו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני דכתיב (שמואל א, טז) וישלח ויביאהו והוא אדמוני נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו, אמר לו הקדוש ברוך הוא עם יפה עינים, עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג'.

חז"ל מאירים את דמותו של דוד, אשר מכונה "עדינו העצני" [ שמואל ב, כג,ח. ראו מועד קטן טז ע"ב],
בכך שיש בו מן העוז הדרוש למלחמה "והוא אדמוני" בד בבד עם העדינות הדורשת בירור ואיפוק המחוייבת מן השמיעה בקול ה'. (כפי שניווכח בכך בהמשך בשומעו את דברי אביגיל) 

לצורך שידרוג מערכות מטח לקראת שנה"ל תשע"ה האתר יושבת למשך כיומיים, החל מיום שלישי 29.7 בשעה 22:00, ועד יום חמישי ה- 31.7 בלילה.
במועדים אלה לא תתאפשר גישה לאתר.
עימכם הסליחה

קהל יעד: מורים
שכבות גיל: כיתה ט - כיתה י
סוג פריט: יחידת הוראה
סוג מדיה: טקסט
עודכן בתאריך: 25.04.13
 
האתר פותח על ידי מטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית
לצפייה תקינה באתר תוכלו לעיין ברשימת דפדפנים נתמכים ותוספים נדרשים